דברים שבקושי נעז לתרגם Things for translation too vile

כשהייתי בתיכון ולמדתי צרפתית, חבר שלי עמית וייסברגר נתן לי עותק של Alcools, ספרו של גיום אפולינר. כמה שירים מהספר הזה שהצלחתי אז להבין, ושקראתי בלי סוף, מלווים אותי מאז, וזה אחד מהם. תרגמתי לעברית ולאנגלית.

השיר נכתב בזמן שאפולינר שהה בעיר Unkel בעמק הריין בגרמניה. הוא מופיע כחלק מקובץ שירי הריין (Rhénanes) ב-Alccols, ומתייחס לשירים של היינה. השורה האחרונה בשיר היא מיזוג בין שני פסוקים מתהילים שאפולינר העתיק לא נכון מאוסף של פולקלור בולגרי.

תודה לאלן אסטרו על הדיון בשיר, ובעיקר לכרמית חרש על העזרה בתרגום לעברית. 

When I was in high school and learning French, my friend Amit Weissberger gave me a copy of Apollinaire's Alcools. Some of the poems I had managed to understand back then, and which I had read over and over, have stayed with me since, and this is one of them. I've translated it to Hebrew and to English. 

This poem was written when Apollinaire was staying in Unkel, in the German Rheinland. It is part of the Rhénanes, the Rhein poems in Alcools, and includes allusions to Heine. The last line is a mixture of two verses from Psalms which Apollinaire copied wrong from a collection of Bulgarian folklore. 

Thanks to Alan Astro for discussion of the poem, and especially to Carmit Harash for help with the Hebrew translation. 

בית הכנסת / גיוֹם אפולִינר

אוטומַר שׁוֹלם ואברהם לֵווֵרַן

בְּבֹקֶר שַׁבָּת לראשם כובעים ירוקים 

הולכים לבית הכנסת לאורך הריין

ושִפּוּלֵי הגבעות שם כרמים מסמיקים

הם רבים וצועקים דברים שבקושי נעז לתרגם

ממזר בן-הנידה או שיכנסו באביך שדים

הריין הזקן מרים את פָּנָיו הזורמות ומֵסב בחיוך מבטו מהם 

אוטומר שולם ואברהם לוורן כועסים

בגלל שאסור לעשן בשבת

בעוד הנוצרים חולפים ובפיהם סיגר מוּצָת 

ובגלל שאוטומר ואברהם שניהם אוהבים את 

לאה שעֵיניה כָּשֵׂה ובִּטנה כְּבָר קצת מתקדמת

למרות זאת בקרוב בבית הכנסת, בזה אחר זה

הם יִשְּקוּ לתורה מְניפים כובעם היפה 

בין עֳנפיו של חג הסֻכּות

אוטומר יחייך אל אברהם תוך זמירות

הם ישירו בלי קצב וקולם הֶחָמוּר של גברים

יעורר הֶמְיַת לִוְיָתן מן הריין כקול סתיו ממעמקים

ובבית הכנסת המלא כובעים יְנַענעו לולבים 

Hanoten nekamoth bagoim tholahoth baleoumim

The Synagogue / Guillaume Apollinaire

Ottomar Scholem and Abraham Loeweren

Sabbath morning with green hats on their head

Walk to the Synagogue alongside the Rhine

and the foothills where vineyards are blushing red

They argue and shout things for translation too vile

Bastard conceived in the menses or may the devil enter your dad

Old Rhine lifts his flowing head and then turns it away to smile

Ottomar Scholem and Abraham Loeweren are mad

Because on the Sabbath smoking is banned

Whereas the Christians pass by with burning cigars in their hand

And because Ottomar and Abraham both have an urge

For sheep-eyed Lia whose belly is starting to surge

But soon in the synagogue, one after the next

They'll kiss the Torah raising their handsome hat

It is Tabernacles, and among the limbs

Ottomar will smile at Abraham as he sings

They will descant out of tempo and the grave voices of men

Set Leviathan moaning deep in the Rhine like an autumnal hymn.

And in the synagogue full of hats they wave lulavim

"Hanoten nekamoth bagoim tholaoth baleoumim"

La Synagogue / Guillaume Apollinaire

Ottomar Scholem et Abraham Loeweren
Coiffés de feutres verts le matin du sabbat
Vont à la synagogue en longeant le Rhin
Et les coteaux où les vignes rougissent là-bas

Ils se disputent et crient des choses qu’on ose à peine traduire
Bâtard conçu pendant les règles ou Que le diable entre dans ton père
Le vieux Rhin soulève sa face ruisselante et se détourne pour sourire
Ottomar Scholem et Abraham Loeweren sont en colère

Parce que pendant le sabbat on ne doit pas fumer
Tandis que les chrétiens passent avec des cigares allumés
Et parce qu’Ottomar et Abraham aiment tous deux
Lia aux yeux de brebis et dont le ventre avance un peu

Pourtant tout à l’heure dans la synagogue l’un après l’autre
Ils baiseront la thora en soulevant leur beau chapeau
Parmi les feuillards de la fête des cabanes
Ottomar en chantant sourira à Abraham

Ils déchanteront sans mesure et les voix graves des hommes
Feront gémir un Léviathan au fond du Rhin comme une voix d’automne
Et dans la synagogue pleine de chapeaux on agitera les loulabim
Hanoten ne Kamoth bagoim tholahoth baleoumim

חברת חשמל

שיר חמישי מתוך New Weather, ספרו הראשון של פול מלדון, שמדגים את החריזה המפתיעה והמרתקת שלו. חבל שמשחק המלים בשורה הראשונה אובד בתרגום. 

Fifth poem from Paul Muldoon's first book, New Weather, demonstrating his surprising and fascinating rhyming. Alas(s), the pun in the first line is lost in translation. 

Henry Darger: Battle Scene during Lightning Storm, Naked Children with Rifles

הבּוסתָן החשמלי / פול מלדון

אנשי החשמל הקדומים בִּייתו את חמור הבר.

את הנפילה הם הכירו מצויין.

מדי פעם, הם היו נופלים מהעצים. בְּטַפּסם חזרה

רצו להוכיח משהו לְשכן.

ושכנים היו להם בהחלט.

אנשי החשמל חיו בכפרים

בשל הצורך בבטיחון והרעב המתמיד.

בכוחות משותפים היו מנתבים את האנרגיות שלהם 

למקומות נֵטרליים. כעס אל הדלת הנטרקת,

תשוקה אל הנשיקה.

וחשמל לארץ. משגנבו את

רַעמו של אֵל זועם, את ברקיו

הם למדו למתוח בין העצים.

הנשים אספו זיקים אקראיים אל תוך סינריהן,

את הנדנדה גילו ילדים

בין עמודי החשמל. בקבלם את הכּל כנתון ומובן,

אנשי החשמל היו מלאי בטחון, לא ממש יהירים.

הם החזיקו אש בתוך דלי,

הרתיחו עלים יבשים ומים בקומקום,

הביטו בַּמִכסה מוּרם וְמוּרם בידי אד כחול.

כך שכשאחד מאנשי החשמל במִקרה נפל,

זה התקבל כסיכון שבמקצוע.

היה בזה איזה הכרח. בקיר הצפוני של

הַאַייגֵר, היו סופות שלגים ידועות לשִמצה,

אם מישהו היה נופל שם, השכנים היו עשויים לומר: חתיכת טמבל.

את כל זה היה בלתי הולם

להחיל לגבי מטפס מנוסה של עמודי חשמל.

אני השגתי גובה כך כך רם?

אף אדם חשמלי לא היה יכול להיות כל כך שחצן,

תשעה, עשרה מטרים. אפילו פחות,

אם הנפילה היתה נבלמת על ידי גג של מחסן.

החגורה היתה פוקעת, השיחה נעשית,

האמבולנס מגיע ונושא את הנופל

בצווחה לבית חולים.

בו במקום אנשי החשמל היו עשויים להמציא את מסילת הברזל

רק מלִצְפות בַּמכסה המתרומם מְהאֵדים.

או להחליט שכל חוק חייב להתבסס על חוק הכבידה

רק מלחשוב על הנופל נפוּל.

אפילו אז כמעט ולא נשאר להם מה לעשות ולראות.

בהדרגה, הם אימצו חקיקה פְּלילית

לפִיה על אחרון עמודי החשמל תלו שֶלט

משיגי גבול יועמדו לדין.

הפירות הגבוהים, הַשָׁרים והחיים שעלולים לתת שוֹק או לְהָמית

נאסרו. משהחליטו שׁאֶת השכנים
ואת ילדי השכנים התמים צריך לעצור

לטובתם, הם בנו מחסום

של גדר תיל סביב עמודי החשמל. איש לא יָכַל עוד לתאר

התחשמלות, נפילה, את עידן התֹם.

The Electric Orchard / Paul Muldoon


The early electric people had domesticated the wild ass.
They knew all about falling off.
Occasionally, they would have fallen out of the trees.
Climbing again, they had something to prove
To their neighbours. And they did have neighbours.
The electric people lived in villages
Out of their need of security and their constant hunger.
Together they would divert their energies


To neutral places. Anger to the banging door,
Passion to the kiss.
And electricity to earth. Having stolen his thunder
From an angry god, through the trees
They had learned to string his lightning.
The women gathered random sparks into their aprons,
A child discovered the swing
Among the electric poles. Taking everything as given,


The electric people were confident, hardly proud.
They kept fire in a bucket,
Boiled water and dry leaves in a kettle, watched the lid
By the blue steam lifted and lifted.
So that, where one of the electric people happened to fall,
It was accepted as an occupational hazard.
There was something necessary about the thing. The North Wall


Of the Eiger was notorious for blizzards,
If one fell there his neighbour might remark, Bloody fool.
All that would have been inappropriate,
Applied to the experienced climber of electric poles.
I have achieved this great height?
No electric person could have been that proud,
Thirty or forty feet. Perhaps not that,
If the fall happened to be broken by the roof of a shed.
The belt would burst, the call be made,


The ambulance arrive and carry the faller away
To hospital with a scream.
There and then the electric people might invent the railway,
Just watching the lid lifted by the steam.
Or decide that all laws should be based on that of gravity,
Just thinking of the faller fallen.
Even then they were running out of things to do and see.
Gradually, they introduced legislation


Whereby they nailed a plaque to every last electric pole.
They would prosecute any trespassers.
The high up, singing and live fruit liable to shock or kill
Were forbidden. Deciding that their neighbours
And their neighbours' innocent children ought to be stopped
For their own good, they threw a fence
Of barbed wire round the electric poles. None could describe
Electrocution, falling, the age of innocence.