אחרי המלחמה  / רייצ׳ל גלווין

לג׳וזף פלום

כשהוא הגיע לחווה, הוא חיטט

בשידות, בארונות, במגירות,

והחבר׳ה שלו גם. היה שם נטוש, 

או כך הוא חשב, והחבר׳ה שלו גם. 

הוא ניסה לדבר עם אנשים בעיירה, והחבר׳ה שלו גם, 

אבל הוא היה היחיד שהיידיש שלו הצליחה 

לצלוח לגרמנית. הם קלעו לכווונתו. 

הוא, בחווה, לקח מצלמה ורובה

אבל החבר׳ה, מי יודע. לגבי הרובה

גם קשה לומר, אבל אחרי המלחמה הוא התחיל

לעסוק בצילום, למה לא, וצילם נשים יפות

שנים. נהיה די טוב בזה, ועוד איזה.   

זכה בפרסים ובלוחות חרוטים, שם אותם במגירה, שכח

את המלחמה, שכח את החבר׳ה, שכח את הנשים, שכח את המגירה.

***

After the War /  Rachel Galvin

For Joseph Flum

When he got to the farmhouse, he rifled through

the cabinets, drawers, and cupboards,

and his buddies did too. The place was abandoned,

or so he thought, and his buddies did too.

He tried to talk to people in town, and his buddies did too,

but he was the only one whose Yiddish made it

across into German. They took his meaning.

He, in the farmhouse, took a camera and a gun,

but his buddies, who knows. About the gun,

it’s also hard to say, but after the war he took up

photography, why not, and shot beautiful women

for years. Got pretty good at it, and how.

Won prizes and engraved plates, put them in a drawer, forgot

the war, forgot his buddies, forgot the women, forgot the drawer.

How to read / Avot Yeshurun

How to read that I get letters from home

And home is gon?

How to read that I get letters from home, 

And a soul isn't alive?

How to read that they write me from home,

And the letter is not written?

And the letter is not sent?

How to read that?

***

איך נקרא / אבות ישורון

איך נקרא שאני מקבל מכתבים מהבית 

והבית איננֻ?

איך נקרא שאני מקבל מכתבים מהבית 

ואיש לא חי?

איך נקרא שמהבית כותבים לי, 

והמכתב לא נכתב? 

והמכתב לא נשלח?

איך זה נקרא?

New lips / Hezy Leskly

The lips corroding from silence and from speech are trying to hint

that on the other side of the red river we will find (with no particular difficulty) new lips

that sail in the grass, in the afternoon, like a pair of wise ships to the palm of a hand

carrying water and stain. 

Following one word the meaning of which is not important right now — 

— the lips shall abandon

the sinking face and the bitten

objects. Questions and answers that are

questions shall no

longer pass between them:

What is the purpose of the cup placed

by the bronze animal and the book

drawn out of the silence to describe

our crimes with such slight success?

What is the depth of the body that wears and is worn? 

And the river, where is the river?  

***

שפתיים חדשות / חזי לסקלי

השפתיים הנשׁחקות משתיקה ומדיבור מנסות לרמוז

כי מעברו השני של הנהר האדום נמצא (ללא קושי ניכר) שפתיים חדשות

השטות בעשב, אחר הצהריים, כזוג סירות חכמות אל כף-יד

הנושאת מים וכתם. 

לאחר מלה אחת שמשמעותה אינה חשובה כרגע -- 

-- תטֹשנה השפתיים

את הפנים השוקעות והחפצים

הנשוכים. שאלות ותשובות שהן

שאלות לא 

תעבֹרנה עוד ביניהן: 

מהי תכליתה של הכוס המוצבת 

ליד חית־הברונזה והספר

שנמשה מן הדממה כדי לתאר 

את פשָענו בהצלחה כה מועטה?

מהו עֻמקו של הגוף הלובש והנלבש?

והנהר, איפה הנהר?  

It's still early / Avot Yeshurun

At night there's a few things that I don't
get along with. Among them
that I went to sleep early. And until
the morning light I went early.

I was thinking to cross the city. This rain
we await here in frozen
silence, rises from bottom up slowly
and suddenly. Off the back it pours, and breaks.

It's still early, it's still prefixeptember. The tree
is still green. The turtledove still comes in the evening
from the street clad in secret fire scarlet.
And when she comes to the tree she lifts her skirt.

                                    Maybe
the dove will follow me.
Two eggs in her belly.
Her achievements this summer.

The erection of her tail from branch to branch.
The mystical entry. The secret evanishment.
Hot orchard. Wall of leaves.
Motherland. You can lean with your back.

Soon there will be fall. And the tree
ruffled of leaves. Turtledoves migrate
and nought. Still the fall not
from one day to the next. Yet the Melia azedarach remembers.

***

עוד מוקדם / אבות ישורון

בלילה יש כמה דברים שאינני
יכול להסתדר אתם. ביניהם
שהלכתי לישון מוקדם. ועד
אור הבוקר הלכתי מוקדם.

חשבתי לעבור את העיר. הגשם
הזה שמצפים לו בארץ בדממה
קפואה, קם מלמטה למעלה לאט
ופתאום. מהגב נשפך, ונשבר.

עוד מוקדם, עוד תחילית ספטמבר. העץ
עוד ירוק. יונת הבר עוד באה בערב
מהרחוב מלובשת אדמדם אש חשאית.
ובבואה אל העץ מרימה את החצאית.

                                    אולי
תלך היונה אחרי.
שתי ביצים בביטנה.
אלה הישגיה הקיץ.

זקפת זנבה מענף לענף.
הכניסה המיסטית, הנעלמות בחשאי.
בוסתן חם. קיר עלים.
מולדת. אפשר להשען עם הגב.

עוד מעט יהיה שלכת. והעץ
פרוע מעלים. יוני בר נודדות
וָאֵין. עוד השלכת לא
מהיום למחר. אך האזדרכת זוכרת.

On Mount Carmel / Esther Raab

Like watermelons in a patch rest
lights in the basin;
Between sea and sky a climbing star;
Dead ships cling
to the oil of the bay; 
And a being-effacing celestial wonder
roars in the silence on faraway peaks, 
from horizon to horizon its echo rolls, 
and my spirit — dust to its wheels,
ascend or descend? 
I have but one thing 
to cry out: 
Come, beloved, 
and frustrate infinite longing — — — 

(1928)

***

על הכרמל  / אסתר ראב

כאבטיחים במקשה ישליו

אורות בשָפל;

בין ים לשמים כוכב מטפס;

אניות מתות תצמדנה

אל שֶמן המפרץ;

ותמהון רקיע מוחק-ישות

ישאג בדממה על רכסים רחוקים, 

מאפק אל אפק יתגלגל הֵדו, 

ורוחי — אבק לגלגיליו, 

עלות או רדת?

רק עוד אחת לי

קרוא בקול: 

בואה, האהוב, 

והכזב געגועי אין-סוף — — —  

Mother tongue / שפת אם

מתנה לאמא שלי, שהקנתה לי, בין היתר הרב, את האהבה לשירה, ליום הולדתה השבעים. בשבילי, היא תמיד הדוברת בשיר הזה, האהוב עלי בשירי רחל, ותמיד דוברת אלי. בוקר אור, אמא. 

A present for my mother, who gave me, among many other things, my love of poetry, for her seventieth birthday. For me, she is always the speaker in this poem, my favorite by Rachel, and always speaking to me. 

Edward Hopper, Rooms by the Sea (1951)

Miniature Joys / Rachel 

Miniature joys, small lizard-tails of delight:

The sea, of a sudden, emerging between urban walls,

The glass in the window at sunset glistening bright --

A blessing in all!

A blessing in all, and all has a comforting ring,

In all are mysterious signs, and all is inclined

To weave lovely corals of words in a rhyme on its string,

As fancy will find.

שְׂשׂוֹנוֹת זְעִירִים / רחל

שְׂשׂוֹנוֹת זְעִירִים, שְׂמָחוֹת כִּזְנַב-לְטָאָה:

הַיָּם לְפִתְאֹם בֵּין שְׁנֵי בִּנְיָנִים בַּכְּרָךְ,

זְכוּכִית הַחַלּוֹן נוֹצֶצֶת בְּשֶׁמֶשׁ שׁוֹקְעָה –

הַכֹּל מְבֹרָךְ!

הַכֹּל מְבֹרָךְ, לַכֹּל נְגִינַת נֶחָמוֹת,

בַּכֹּל רְמָזִים טְמִירִים, וְהַכֹּל יִסְכֹּן

לַחֲרֹז עַל חוּטָיו אַלְמֻגֵּי הַמִּלִּים הַנָּאווֹת.

כְּיַד הַדִּמְיוֹן.

כמה יפה קמל הלילך

לכבוד יום הולדתו של וולאס סטיבנס. 

In celebration of Wallace Stevens' birthday.

Romare Bearden - Carolina Morning (1974)

בקרוֹלָיינות / וולאס סטיבנס

הלילך קמֵל בקרוליינות.

הפרפרים  כבר מרפרפים מעל לבקתות. 

התינוקות שאך נולדו כבר מפרשים אהבה

בקולותיהן של אמהות. 

אם נצחית, 

כיצד זה פטמותיך הקרושות בארס 

נוטפות הפעם דבש?

עץ האורן ממתיק את גופי

האיריס הלבן מייפה אותי. 

In the Carolinas / Wallace Stevens

The lilacs wither in the Carolinas. 

Already the butterflies flutter above the cabins. 

Already the new-born children interpret love

In the voices of mothers. 

Timeless mother, 

How is it that your aspic nipples

For once vent honey?

The pine tree sweetens my body

The white iris beautifies me.